<h1>ספר האסופות מכת"י סימן תקס"ז</h1>
<h2>דף קו:</h2>
עוד אכתוב פסקי חליצה מספר אבי"ה. היבמה הולכת אחר היבם כדאי' בסנהדרי' [ל"א ע"ב], וכד מית גברא ושבק יבמה בין מן הארוס' בין מן הנשואין ואפילו היא קטנה צריכה להמתין ג' חדשים אחר מיתת בעלה כדא' בפר' החולץ [יבמות מ"א ע"א]. ור"ת פסק שהאשה שהוחזקה שהגיעה לכלל שנותיה וגם הוחזקה בסימנים בשכינותיה אינה צריכה בדיקה וכן האיש החולץ אבל בחזקה דשנים גרידא לא כדא' בפר' מי שמת [ב"ב קנ"ו ע"א] אמ' שמו' בודקין לחליצה ולמיאונ' וכו', והלכה כשמואל. וה"ר אבי"ה פסק לחומרא דלא סמכינן אהוחזקה בשכינותיה אפילו בשנים ובסימנין אם לא יאמרו בפירו' בדקנו ומצאנו, ואפילו קרובים וקרובות נאמנין על הבדיקה כדאמ' בפר' החולץ [יבמות ל"ט ע"ב] אפילו קרובים שאמרו ואישתמודענוהי דאחוהי דמיתנא הוא נאמנין.
[נדה נ"ב ע"א] א' רב הונא שתי שערות שאמרו צריך שיהא בעיקרן גומות, רב מלכיו א' רב אדא בר אהבה גומות אע"פ שאין להן שער, ואע"פ שאין אנו בקיאין בגומות היכא דאיכא ריבוי שער סמכינן עלה, וכן פסק רבי' יצחק ב"ר שמואל, ואם הטו הדדין באשה הוי סימן כדא' בפר' בא סימן [שם מ"ח ע"א] שאי איפשר לבא העליון עד שיבא התחתון, וגם יכולין לבדוק באיש בתרבות, והילכת' לגבי מיאון כרב מלכיו דחייש לגומות אע"פ שאין שער ולגבי חליצה בענן שערות.
וצריכין למיקבע דוכתא כדאמ' בפר' מצות חליצה [יבמות ק"א ע"ב] ורבנ' אמרו ביממא, וה"ר אבי"ה קבע בערב היום שלפניו ואלו הקובעין הם הב"ד שהם ג' והם עיכוב ושנים מוסיפין עליהם להצטרופי לפרסומא למילתא ולהעיד על היבם שהוא אחי המת מאביו, אפילו על פי קרובים, ובפרקים דר' אליעזר [פי"ט] מפורש דלחליצה עשרה, ואנן לעיכובא סמכינן אגמרא דידן וצריך לדקדק בהני ה' שיהו כשרין לדין שלא יהו גרים גם שיהו אביהם ואמם מישר' ושלא יהו בהם פסליות אחרים כגון גזלנים ומלוי רביות וסוחרי שביעית ואוכלי נבילות לתיאבון, ויהרהרו תשובה אם יש בידם המעל הזה ולא יהיו קרובים ליבם וליבמה ולא זה לזה ולא סומין אפילו באחת מעיניהם דלעיני הזקנים כת', והכי אית' בירושלמי [שם פי"ב ה"ב], מיהו סומא באחת מעיניו לא הוזכר שם. והמנעל שלנו תחת סנדל שהיה בימיהם רגילות להלך בו, ופלוגתא דרברבתא אי כשר כשתפור בפשתן כמו שכת' בתשו' ה"ר אבי"ה, וצריך שיהא של עור בהמה טהורה דכת' [יחזקאל ט"ז] ואנעלך תחש, ואמ' במסכ' שבת [כ"ח ע"ב] דטהור היה, ואין צריך אל' מנעל שרגיל להלך בו ואין צריך לתקנו לשם חליצה, ומטילין בו רצועה להדקו ולקושרו יפה כי היכי דתהוי חליצה מעלייתא, ואם מהודק בחומרתא אפלו הכי מטילין בו רצועה להדקו ולקושרו, ואם יש בו שני רצועות נר' לה"ר אבי"ה דעדיף מחומרתא ומיתנא. וצריך להלך בו שעה קודם חליצה כדי שיראה שלו ומכוון לרגלו, ואם אין לו סנדל או מנעל יקנה לו אחר במתנה גמורה מנעלו בקניין או במשיכה או בהגבהה, ובסנדל שאינו שלו בדיעבד חליצ' כשירה, ואם חלצה במנעל של זקן העשוי לכבודו, פי' למותו כיון דלאו להילוכה עביד חליצתו פסולה, וצריך לרחוץ רגלו הימנית יפה יפה, ויזהר שלא יהא טיט דבוק בפנים למנעל דהוי כמו מעל דמעל, וכן לא ילבוש שני מנעלים זה על גב זה, והא דבענן רגל ימין דגמר רגל רגל ממצורע, חלצה ברגל שמאל חליצ' פסולה, וטוב שיהא המנעל נמוך מלמטה לאיסתוידא כדתנן [יבמות ק"א ע"א] מן הארכובה ולמטה חליצ' כשירה, ומשמע בדיעבד, ובירושל' [שם פי"ב ה"א] מוקי לה בקשירת המנעל ואם קשרו מן הארכובה ולמעלה חליצ' פסולה, ויקח מנעל שניכר שהוא של ימין ויחתוך ממנו מעט לפניו ולאחריו כדי שתהא הרצועה המחוזרת בו דבוקה ממש על רגלו יחף וכן בצידיו ויכוין הקשר של רצועה שיהא מלפני רגלו או מלאחריו ממש על בשרו, ובירושל' [שם] גר' כיצד הוא עושה קושרו כדי שיהא יכול לילך בו מאיליו ר' חנינא בריה דר' הילל עונבו כדי שתהא יכול להתירו באחת מידיו. כיצד עושה מתירתו בימין ותופשתו בשמאל ושומטת עקב בימין וגוררתו בימין כדי שתהא התרה וחליצה בימין, והיבם צריך למידחסיה [...] לכרעיה בחוזק על ארעא ומשמע עיכובא מדפריך ליה [שם ק"ג ע"א] מבין יושב או מוטה, ולא יסייע לה לא בידו ולא ברגלו, וא"ר ינאי בין שהיתיר הוא או היתירה היא ושמט הוא חליצה פסולה עד שתתיר היא ותשמוט היא.
